הצהרותיו של רוטמן הפכו לשדה מוקשים ומעלים קושי להתמודד עם טקסט תוקפני, אלים, שקרי וקונספירטיבי כזה. בעולם שפוי לא היינו צריכים לעשות זאת. במציאות הקיימת צריך לנשום נשימה עמוקה ולזהות את ההתחמקויות, את התעתוע, את המתקפות שנועדו להסיח את הדעת מן ההתחמקויות, את השקרים המפורשים, את הפרשנויות המעוותות, את תאוריות הקונספירציה, את השימוש המניפולטיבי במושגים. כל אלה אופפים אותנו מכל עבר. אבל למולם עדיין קיימים אמת, יושרה, ערכים והגינות, ואסור לתת להם לטבוע בים הרפש. כיצד מבחינים בית אמת לשקר? האם אנו שרויים בתוך כזב עצמי?