במדינת ישראל צמח דור שעוצב על ידי המציאות הממלכתית, ולא על ידי האידיאולוגיה הלאומית, היהודית, הציונית או הדתית. זו מציאות של מדינה ואזרחיה. המדינה היא מדינת כל אזרחיה, ולא של שום גורם מחוצה להם. המדינה מחויבת לקיים את הזכויות והחירויות של אזרחיה, להבטיח את קיומם ולטפח את רווחתם. האזרחים מחויבים לאפשר למדינה לממש את מחויבויותיה. זו תמצית האתוס האזרחי. האזרחים אינם יכולים לממש את זכויותיהם וחירויותיהם שלא במסגרת הממלכתית. החיבור בין האזרחים למדינה הוא על תנאי, והוא מעגלי. המדינה אינה יכולה להתקיים שלא באמצעות אזרחיה, והאזרחים אינם יכולים להתקיים כאזרחים שלא באמצעות המדינה.