המענה האפקטיבי ביותר של מחנה תומכי נתניהו למחאה נגד ההפיכה המשטרית הוא המיתוג של "אזרחים סוג ב'". הפאנליסטים בערוץ 14 היו הראשונים שלבשו את החולצות עם הכיתוב הזועק עליהן, ומיד לאחר מכן נראו החולצות גם בהפגנות הימין. בכך חזר מחנה הימין להדהד את המסר שפרשן ערוץ 13 אבישי בן חיים טוחן עד דק כבר כמה שנים — על "ישראל הראשונה וישראל השנייה", במובן שהמחאה נגד ההפיכה המשטרית היא מחאת הפריווילגים, שכועסים כאשר מזיזים את הגבינה שלהם, ולוקחים מידיהם את ה"דיקטטורה של בג"ץ".

קשה להיות מופתעים מכך. מחקר של פרופ' מומי דהן מבית הספר למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית ואחד מחוקרי האי־שוויון הבולטים בישראל, מצא כי הפער העדתי חזר לככב במערכות הבחירות בישראל. בבחירות 2019 מצא דהן פער של 23% בהצבעה למפלגות הימין ביישובים בעלי רוב מזרחי — פער גדול פי חמישה מזה שנמצא בבחירות 2006. כלומר, הפער העדתי היה במגמת היעלמות במגמות ההצבעה בישראל, אבל מאז 2013 הוא חזר ונפתח מחדש.

ההתרחבות מחדש של הקיטוב העדתי בישראל אינה מוסברת בנתונים כלכליים, להפך. אם האי־שוויון היה הגורם המניע את דפוסי ההצבעה, היינו צריכים לראות מגמה הפוכה של ירידה בקיטוב העדתי — מאחר שהאי־שוויון בכלל, והאי־שוויון בין מזרחים לאשכנזים בפרט, נמצאים במגמת ירידה מתמשכת.