אם מחפשים דוגמה למדיניות בלתי סבירה של ממשלה לא צריך להרחיק לכת: כזו היא ההחלטה להוציא לדרך את ההפיכה משטרית – מבלי שהדבר הונח באג'נדה המרכזית של הליכוד בתקופת הבחירות כנושא המרכזי שלהן. זאת נעשה ללא דיון בסיעת הליכוד, ללא דיון בממשלה וללא התייעצות בגורמי המקצוע במשרד המשפטים. ובעיקר, מבלי שנערכה בקרת השלכות ונזקים מסודרת. הממשלה דומה בעניין זה למי שנכנס בעיניים מכוסות לצומת מרומזר באדום. שום ממשלה סבירה לא היתה נוהגת כך. מצד שני, אין זה מפתיע שממשלה שמסוגלת להתנהגות כזו, תבקש לעצמה חירות, אולי זכות, לנהוג בחוסר סבירות, כדי להכשיר מראש כל שיגעון מצדה.
בכך מחסלת הממשלה את הלגיטימיות הדמוקרטית שלה, שכן מי שאמור להיות נאמן הציבור המופקד על ענייניו מטעמו, וזו הסיבה היחידה שבעקבותיה קיבל מנדט מהציבור, המשחרר עצמו מהחובה לנהוג בסבירות – משחרר עצמו, מניה וביה, מתפקידו כנאמן. ללא נאמנות, אין לגיטימיות לכוח השלטוני.