את המילים הללו אני כותבת בבעתה, כעיתונאית המסקרת נושאים חברתיים ושומעת על בסיס יומי נשים שזכויותיהן נרמסות. שמודרות מהמרחב הציבורי, שלא מקבלות הזדמנות שווה במקומות עבודה ומרוויחות פחות רק מעצם היותן נשים. שכלואות במערכות יחסים הרסניות ללא הגנה. אני כותבת אותן גם כאישה שמרגישה שהקרקע נשמטת לה מתחת לרגליים. אני מסתכלת על בחורות צעירות שמתבגרות באקלים הזה, ומבינה שאת היקף הנזק נלמד רק במרחק הזמן. אבל אין ספק שכבר עכשיו ניתן לומר בביטחון: אנחנו הולכים ומתרחקים ממציאות של שוויון זכויות.