"רודנות בחסות החוק", אף שנכתב ב–2018 ולכן אין בו התייחסות לניסיון ההפיכה המשטרית בישראל, הקריאה בו מבהירה כמה דברים חשובים שעדיין יש עליהם מחלוקת. ראשית, היו סימני אזהרה מובהקים לכך שמדינת ישראל צועדת לעבר עתיד אוטוריטרי, רק לא היה מי שיזהה אותם. הציפייה הרווחת, שסימאה גם את עיני החריפים שבהיסטוריונים, הרואים למרחוק מבין המשפטנים החוקתיים והחשדנים מבין הפרשנים הפוליטיים, היתה למופעים של הרודנים הקלאסיים, בעיקר אלה של המחצית הראשונה של המאה ה–20. הסיירים שנשלחו לעמדות התצפית עם משקפות היסטוריות ציפו לגרסאות של היטלר, סטלין וצ'אושסקו ולסגנונם המיוחד הכולל טנקים ברחובות, מאסרים של מתנגדי שלטון, עינויים והוצאות להורג.

ריכוז כוח מוחלט ורצחני הוא קל לזיהוי על בסיס ניסיון העבר, אבל הרודנים של המאה הנוכחית שונים בדרכי הפעולה שלהם, ברטוריקה, בסגנון ובתכלית הסופית. אם תרצו, ספרה של שפלי הוא גרסת העדכון הצנומה, הנגישה והמעשית של "יסודות הטוטליטריות" של חנה ארנדט למאה ה–21.