יש משהו מאגי במספר 75: שתי הממלכות היהודיות העצמאיות שהתקיימו בארץ ישראל התקיימו כל אחת בערך אותו מספר שנים. שתיהן נכבשו על ידי מעצמות גדולות שהשתלטו על האזור, אשור ובבל, ובימי בית שני — רומא. ישראל ואחריה יהודה לא קיבלו בהשלמה את השלטון הזר, אלא מרדו וניסו להחזיר את העצמאות האבודה. בין מפלגת שלום לבין מפלגת מלחמה תמיד ניצחה מפלגת המלחמה. "מפני חטאינו גלינו מארצנו" — יש מן האמת באמירה זו, אך לא חטאים כלפי ריבונו של עולם הביאו את התבוסות והאסונות, אלא מאבקים בין מתונים וקיצונים, שבהם תמיד ניצח הצד הקיצוני, הלוחמני. חוסר התבונה המדינית, היעדר הכישרון לתמרן בין המעצמות הגדולות, הנטייה לעמדות קצה, הם שהביאו את האסונות הלאומיים הגדולים. הנטייה היהודית להתווכח על קוצו של יוד, לא לקבל מרות, להתפלג כדרכה של אמבה, הכשילו את הממלכתיות היהודית בימי בית ראשון ובית שני.