הרושם הראשוני שקיבלתי מח', צעיר חרדי מביתר עילית, שהגיע השבוע לבקו"ם בתל השומר כדי להאריך את הפטור משירות צבאי, לא היה חיובי כל כך. בלשון המעטה. הוא דיבר על תפקיד הנשים בחברה, וטען כי זה צריך להסתכם בכביסה ובבישולים. "אישה צריכה להיות בבית", אמר. "הנה, אשתי נוהגת כך וזה לא מפריע לה". כשניסיתי לבדוק איתו למה בעצם לא לאפשר לנשים לבחור אם לממש את עצמן במקום להחליט עבורן, משך בכתפיו והשיב "כי ככה זה".
הדיאלוג המרתק הזה ממשיך, ולבסוף מוצא נקודות השקה בין העולמות השונים. אז האם נותרה לנו תקווה לעתיד משותך?