מה מסתיר החיוך הלעגני של אנשי הימין

שילוב ייחודי של חוסר יציבות פוליטית, הקצנה אידיאולוגית ודומיננטיות של רשתות חברתיות יצר בשנים האחרונות אופן ביטוי חדש ומדאיג בימין הישראלי. לצד תופעות מדאיגות אחרות — הפצת פייק ניוז, סימון פרקליטים ועיתונאים, ערעור שלטון החוק, קיצוניות דתית — התופעה הזאת הפכה, כמעט בלי שהבחנו, למובן מאליו הפוליטי שלנו: פוליטיקה של לעג ושל שמחה לאיד.

דניס לויד הוא בדיוק כמו ביבי: החזק המתבכיין שמעמיד פנים שהוא קורבן

כבר לפני ארבע שנים אסייג השמיע את ההיגיון הביביסטי שכיום הפך להיות עמוד התווך של ההפיכה המשפטית: הרוב בחר בנו. הרוב מעניק לנו את המנדט לבצע גם את הפעולות ההרסניות ביותר. הרוב מחליט, הרוב קובע. והמיעוט? שייחנקו כל הלוזרים.

השיח בעד ונגד ההפגנות מלא בשקרים, תיזהרו

בפעם הבאה שאתם נתקלים בידיעה שמוציאה דיבה על ציבור אחר, תעשו טובה, תבדקו את הדברים. כדי שלא נצטרך להגיד בכוונה יתרה בימים נוראים את המילים: עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּכַחַשׁ וּבְכָזָב. ואם אין לכם כוח לבדוק, תניחו שמדובר בשקר. רוב הסיכויים שזו האמת.

דעה | ממשלת נתניהו מציגה: חוקים לתועלת ישראל המנותקת – זו מרחביה ומהווילה בספסופה | ישראל היום

הפנטזיה הוגשמה. קמה ממשלת "ימין מלא". אבל מי שמחפש התיישבות, משילות, הגנה על המולדת – לא ימצא אותן שם • הרפורמה הדחופה ביותר היא לא זו במערכת המשפט, אלא בימין הליברלי • ובסופו של דבר, אין הבדל בין נתניהו ודגלני צפון קוריאה לבין מושכי ההשקעות

אברכים של ליברליות

במשך שנים, לפחות עשור, לא הצלחתי להגדיר את עצמי מבחינה פוליטית. האם אני שמאל? ימין? המרכז הקיצוני? לא מצאתי בית פוליטי בקרב אף אחת מהמפלגות. הקושי הזה גרם לי למשבר זהות: מי אני? במה אני מאמין? בשלב מסוים הבנתי שהבעיה איננה בי – אלה המילים "ימין" ו"שמאל" שהתרוקנו ממשמעותן. רק בעקבות האירועים האחרונים ההבנה שלי […]

המחאה צריכה לדרוש הסדר מדיני. אפשר להתחיל השבוע

יהיו שיגידו, שהמחאה עלולה לאבד משתתפים בגלל הפנייה שמאלה. ראשית, אין כלל ודאות בכך משום שהמחאה עשויה להרוויח במקומם את מיליוני אזרחי ישראל הערבים, שעד כה נרתעים מלהשתתף בה. שנית, וחשוב יותר: נקיטת קו פוליטי ברור, מוצהר ולא מתנצל היא בדיוק מה שימנע מהמחאה להתמסמס כמו מחאת "הצדק החברתי" של 2011.